סוגי שתלים דנטליים
זקוקים לשיקום של שן אחת או יותר? בפניכם אפשרות לבחור בין מערכת השיניים התותבות המוכרת, לבין טיפול באמצעות שתלים דנטליים. מהם ההבדלים העיקריים בין שתי השיטות?
פרוטזה רגילה לעומת שתלים
גשר
בשיטות הקונבנציונליות, שתי השיניים השכנות לשן החסרה, צריכות לעבור שיוף כדי להתקין גשר ביניהן, מה שגורם לאובדן של ציפוי שיניים טבעי. מעבר לכך, הגשר לא יכול לספק את הדחיסה הנחוצה לעצם חך, המאפשרת לה לשמור על צפיפותה והעצם עלולה להידלדל עם הזמן.
הפתרון – שתל
השתל הדנטלי מחליף את השורש של השן המקורית ומאפשר להותיר את השיניים הסמוכות לו שלמות, ללא צורך לפגוע בהן בשיוף.
השתל מתאחה עם הגוף
אפילו הפרוטזה הטובה ביותר תמיד תישאר גוף זר, הדורש תחזוקה מתמדת. השתל הדנטלי, לעומת זאת, הוא שורש שן מלאכותי, שעם תהליך ההחלמה מתאחה עם עצם הלסת והופך לחלק ממנה, כמו השורשים הטבעיים.
שמירה על החיוך
נוחות בחלל הפה, משפיעה על המראה החיצוני של הפנים. שיקום פה המבוסס על שתלים, מקנה לשיניים מראה טבעי, ההבדל אינו ניכר לעין ואינו צורך בטיפול ואחזקה מיוחדים.
שימור של מבנה הפנים
שתלים דנטליים מספקים את הלחץ והדחיסה, הנחוצים לחיזוק עצמות הלסת. כאשר חסרות שיניים בפה או מותקנת פרוטזה, העצמות הללו אינן מקבלות את אותו לחץ ומועדות להידלדלות, מה שיכול עם הזמן להביא לעיוות של מבנה הפנים.
ממשיכים להנות
לצחוק, להתנשק, לשיר ולאכול. השתלת שיניים יכולה לעזור לכם לזכות מחדש באיכות חיים. שיניים חסרות עלולות לגרום לבושה ומבוכה ולפגוע בביטחון העצמי. גם שיניים תותבות שלא הותאמו והותקנו כראוי, יגרמו לאי נוחות תמידית. הקשיים הללו לא קיימים כשמדובר בשתלים דנטליים.
אין צורך בשיוף שיניים
כאשר מתקינים גשר בפה, יש לשייף את שתי השיניים שמשני צידי השן החסרה, כדי שיוכלו לתמוך בו. כאשר מחדירים שתל במקום השן החסרה, אין צורך לפגוע בשיניים הסמוכות והן נשארות בשלמותן.
שתלים דנטליים – גישה טיפולית מוכחת, בטוחה ומתקדמת
השתלת שתלים דנטליים היא טכניקה רפואית עדכנית ביותר בתחום רפואת השיניים והיא מגובה בהוכחות. זה שנים שהיא נחקרת מדעית ונעשה בה שימוש נרחב על ידי רופאי שיניים ומנתחים מיומנים. כיום, ניתן לטפל באמצעות השיטה כמעט בכל בעיה דנטלית.
במחקר שנערך בגרמניה בשנת 2009 והקיף מעל 10,000 מטופלי השתלות שיניים, ענו 98%, שהם "מאושרים" או "מאושרים מאוד" מתוצאות הטיפול.
האיכות והאמינות המוכחות של שטראומן
14 מיליון שתלים דנטליים של שטראומן, נמכרו עד כה ברחבי העולם. שיטת השתלים של שטראומן, מבוססת על מחקרים, שנערכו לאורך למעלה מ-35 שנה, לצד מעל 700 פרסומים מדעיים.
הערת שוליים
מאחר שכל הליך ניתוחי נושא איתו סיכונים אפשריים, חשוב להתייעץ תחילה עם מומחה בתחום רפואת השיניים, כדי להעריך ולקבוע האם הליך השתלת השיניים מתאים לאותו מטופל.
ממה עשויים שתלים דנטליים?
שתל טיטניום
טיטניום היא מתכת חזקה ועמידה במיוחד בעלת תאימות ביולוגית מצוינת בגוף האדם. הטיטניום משמשת ליצירת מגוון התקנים הן ברפואת השיניים והן ברפואה האורתופדית למשל מפרקים מלאכותיים, מוטות לקיבוע עצמות וכמובן – שתלים דנטליים. השתלים הדנטליים מיוצרים מסגסוגת טיטניום, כלומר שילוב של מתכות אחרות באחוז נמוך יחד עם טיטניום. שתלי טיטניום מגיעים במגוון גדול מאוד של צורות וגדלים (פרטים בהמשך).
שתל זירקוניה
Zyrconium Oxyde) ZYRCONIA)
בעבר, שתלים דנטליים יוצרו אך ורק מסגסוגת טיטניום. חוזקו של הטיטניום יחד עם מחירו הסביר והתאימות הביולוגית שלו הפכו אותו לחומר הפופולארי ביותר לייצור שתלים מזה עשרות שנים. אך רפואת השיניים המודרנית לא קופאת על שמריה ומתפתחת כל העת. שילוב של טכנולוגיות מתקדמות עם הרצון להפחית שימוש במתכות בגוף האדם הוביל לאחד מהפיתוחים המשמעותיים ביותר בתחום בשנים האחרונות – זירקוניה Zyrconium Oxyde.
זירקוניה היא חומר קרמי דמוי יהלום. לזירקוניה חוזק גדול מאוד, היא מסוגלת לשאת עומסי לעיסה כבדים, היא בעלת גוון לבן ושקיפות אור הדומה מאוד לשיניים הטבעיות. כמו כן, לזירקוניה תאימות ביולוגית גבוהה ביותר – היא אינה מגיבה כלל בגוף האדם וניתן להשתמש בה גם עבור מי שרגיש למתכות. תהליך האיחוי בין הזירקוניה לעצם דומה לזה של שתלי הטיטניום ואינו נופל מהם. צורתם של השתלים המיוצרים מזירקוניה היא בורגית והם מגיעים במגוון גדלים.
סוגי שתלים לפי מבנה השתל
שתל בורגי
השתל הבורגי הוא השתל הקלאסי המשמש לביצוע השתלות שיניים. שתל בורגי כשמו הוא – צורתו היא של בורג כאשר החלק התחתון מוחדר לתוך עצם הלסת והחלק העליון מחזיק את המבנה השיקומי. שתלים בורגיים מגיעים במגוון גדלים וצורות – קונוס, צילינדר ועוד. רופא השיניים מתאים את סוג השתל וגודלו למבנה האנטומי הספציפי של המטופל. אורכם של מרבית השתלים הבורגיים הוא כ-10 מ"מ. שתלים בורגיים מיוצרים או מטיטניום או מזירקוניה.
שתלי דיסק (Disk Implants)
מרבית השתלים המשמשים ברפואת השיניים המודרנית הם שתלים בורגיים על סוגיהם השונים. אך ישנם מספר סוגי שתלים בעלי צורה שונה, אחד מסוגי השתלים הללו הוא שתלי הדיסק. השתלים נראים כדיסק שטוח עליו מורכב המבנה השיקומי. שתלים אלו מיועדים לבעלי עצם דקה במיוחד וניתן להשתיל אותם גם בזווית קלה לאחיזה חזקה יותר בעצם הלסת. שתלי הדיסק אינם נמצאים בשימוש נרחב שכן התקנתם דורשת מיומנות ספציפית וגבוהה מאוד מרופא השיניים וכיום ישנם פתרונות פשוטים ואיכותיים לא פחות עבור מי שסובל מעצם דקה ואינו יכול לעבור השתלת שיניים עם שתל בורגי סטנדרטי.
שתלי בלייד (Blade Implants)
סוג נוסף של שתלים דנטליים הם שתלי הבלייד – שתל להב. צורתם דקה ושטוחה יותר מהשתלים הבורגיים והם מיועדים לבעלי עצם צרה במיוחד. בעבר, השימוש בשתלים אלו היה נפוץ אך כיום הם כמעט ולא נמצאים בשימוש כלל בשל מספר חסרונות בולטים כמו הנטייה שלהם לגרום לדלקות חניכיים. כמו שתלי הדיסק, למעשה הם הוחלפו כמעט לחלוטין על ידי שתלים מודרניים ואיכותיים יותר.
שתלים קצרים (שתלי בייקון)
על מנת לבצע השתלת שיניים מוצלחת, במיוחד בלסת האחורית העליונה על עובי העצם להיות כ-10 מ"מ. ישנם מטופלים רבים להם עובי לסת קטן יותר שלא מאפשר השתלת שתל בורגי סטנדרטי מחשש לפגיעה בחלל הסינוס (הממוקם מעל הלסת העליונה) או בעצב מרכזי העובר לצד הלסת התחתונה. הפתרון הנפוץ הוא הרמת סינוס או שימוש בגשר. הרמת סינוס היא ניתוח לכל דבר ועניין המאריך את תהליך ההשתלה ואילו שימוש בגשר אמנם מספק פתרון סביר לבעיה, אך הוא אינו איכותי כמו השתלת שן חדשה. עבור מטופלים אלו פותחו שתלי בייקון, שתלים קצרים בעלי מבנה רחב יותר מהשתלים הבורגיים. את השתלים הקצרים ניתן להשתיל בעצם בגובה 5 מ"מ בלבד עובדה המאפשרת כמעט לכל מטופל לקבל שתל דנטלי באיכות גבוהה מבלי לעבור הליכי עיבוי עצם.
שתלים לביצוע הרמת סינוס
(Sinus Lifting Implants)
שתלים חדשניים המאפשרים ביצוע הרמת סינוס דרך השתל עצמו. בעבר, כדי לבצע הרמת סינוס הרופא נאלץ ראשית לעשות חתך דרך הרקמה הרכה, להרים את הסינוס, לעבות את העצם ולבצע השתלה מידית או לסגור את החתך ולהמתין כ-6 חודשים לפני סיום ההשתלה. למעשה, המטופל עבר שתי פרוצדורות נפרדות כדי לקבל תוצאה אחת. בעזרת השתלים החדשים ניתן להשתיל את השן ולבצע את הרמת הסינוס דרך השתל וכך לחסוך למטופל הליך נוסף.
שתלים זיגומטיים (Zygomatic implants )
השתלים הזיגומטיים הם שתלי טיטניום ארוכים במיוחד, 3 עד 5.7 ס"מ (כן, סנטימטרים לא מילימטרים). בעוד ששתלים סטנדרטיים מוברגים אל עצמות הלסת, שתלים זיגומטיים נועדו להתחבר אל עצם הלחי – הזיגומה, ומכאן שמם. שתלים אלו מציעים פתרון מצוין לכל מי שסובל מחוסר עצם קיצוני ואינו יכול לעבור הליכי עיבוי עצם מסיבות שונות. עבור מטופלים אלו השתלת שתל דנטלי בעצם הלסת אינה אפשרית מחשש לדחיית השתל, פגיעה בעצבים באזור או פגיעה בחלל הסינוס. מכיוון ששתלים זיגומטיים מתחברים לעצמות הגולגולת הם עוקפים את הלסת לחלוטין ולכן עוביה חסר חשיבות במקרה זה.
שתלים חובקים
שתלים דנטליים מוחדרים לתוך העצם, עוברים תהליך של איחוי ומעודדים צמיחה של עצם חדשה סביב השתל, למעשה השתל הופך לחלק בלתי נפרד מהעצם – עמיד, חזק ויציב כמו שורש של שן טבעית. בעבר, לפני פיתוחם של שתלים דנטליים מודרניים נעשה שימוש בשתלים חובקים. השתל החובק הוא למעשה קונסטרוקציה ממתכת שעוטפת את עצם הלסת ומוברגת מן הצד ליצירת מבנה עליו ניתן להרכיב שיניים מלאכותיות. שתלים אלו לא נחלו הצלחה מרובה שכן הם יוצרו ממתכות בעלות תאימות ביולוגית נמוכה להן תוחלת חיים קצרה בגוף האדם. בשנים האחרונות, החלו ליצור מערכות של שתלים חובקים מטיטניום ובהדפסת תלת מימד להתאמה אישית מושלמת לאנטומיה של המטופל. שתלים חובקים מן הדור החדש מיוצרים כאמור מטיטניום כך שאין חשש לדחיית השתל, הם מתוכננים על ידי תוכנת מחשב ייעודית ומיוצרים כך שיתאימו בדיוק למבנה הלסת של המטופל. אפשר להשתמש בשתלים אלו גם במטופלים להם עצם דקה במיוחד גובה של 1 מ"מ בלבד ורוחב של 3 מ"מ. כיום אין מרפאות רבות העושות שימוש בשתלים אלו והתחום נמצא עדיין בחיתוליו אך בהחלט בעל הבטחה רבה במיוחד עבור מי שסובל מחוסר עצם קיצוני ונאלץ להשתמש בשיניים תותבות.
